The Rothschilds - part 1

האח הצעיר, הנטל הגדול – סיפורו של מרטין רוטשילד

מתיאס מרטין רוטשילד נולד בשנת 1876 בעיר באד קנשטאט שבגרמניה, למשפחה יהודית חמה ומשכילה מהמעמד הבינוני הגבוה. הוא היה תלמיד מצטיין, אהב ללמוד ושאף לידע – מה שהוביל אותו ללימודי משפטים בערים מינכן, ברלין, לייפציג וטיבינגן. כבר בגיל צעיר עבר את הבחינות הקשות שהפכו אותו לעורך דין.

במשך למעלה מ־30 שנה ניהל משרד מצליח למשפט אזרחי בבאד קנשטאט. הוא לא היה איש של מילים גדולות, אך נודע כעורך דין חרוץ, הגון ויסודי. חברי הקהילה היהודית כיבדו אותו לא רק בזכות כישוריו המקצועיים, אלא כאדם ישר, צנוע וערכי.

אחיינו, וולטר מרכס, תיאר אותו כ"אדם שאינו מאמין באלוהים – אך חי כמו יהודי צדיק".

`בבט מרכס היה השלישית מימין עם השמלה השחורה, לידה באמצע התמונה גם בשחור זה מרטין רוטשילד ומאחוריו ברנרד גוטמן הגיס והשותף העסקי`

מרטין כיהן כמזכיר מפלגת העם הפרוגרסיבי השמאלני-ליברלי, והיה גם חבר ברייך השחור-אדום-זהב , שהוקדש להגנה על רפובליקת ויימאר מפני קיצונים מימין ומשמאל

מרטין לא התבייש להביע את דעותיו גם שלא היו פופולריות בקרב הקהילה היהודית בזמנו. הוא מעולם לא נישא, אך לאחר שאחותו בבט מרכס התאלמנה ונותרה לבדה לנהל את העסק המשפחתי עם ארבעה ילדים – גרטה בת 3, אלפרד בן 5, יוליוס בן 9 ולאופולד בן 15 -מרטין רוטשילד, שלא רק סיפק ייעוץ עסקי, אלא גם הצליח להפוך לדמות אב עבורם

אחיינו אלפרד מרכס שיתף שיר משפחתי הומוריסטי שהדגיש את המוניטין של רוטשילד

“הוא תיאר את דודו מרטין כך: באותו זן גר ג’נטלמן,/ ודי קשוח,/ וזה עורך דין/ והרגשות שלו קרים למדי./ שמו של הבחור הרזה הוא דוד מרטי/ עם זקן שחור קטן.”

למרטין וליאופולד האחיין הבכור היה קשור מיוחד, אחרי אביו, מרטין היה הדמות הגברית הנערצת ביותר עבורו

מכתב שלאופולד קיבל מדודו לרגל בר המצווה שלו היה ונשאר הרושם העמוק ביותר עבור לאופולד. לאופולד סיפר שמכתב זה הוא מה שהפך את אותו יום לנקודת מפנה חשובה בחייו. המכתב מציין שמרטין לא הסתיר את הטרחה לתת ללאופולד מחשבות חשובות וקובעות טרנדים על צומת זה בחיים. בדרך זו, מרטין רוטשילד הראה שאפשר להימנע משקרים חברתיים ומוסכמות שאינך עומד מאחוריהם מבלי לפגוע באחר. הוא חי מתוך אמונה שהדרך הישרה היא אפשרית והנכונה

מרטין היה גם חובב ספרים ואספן נלהב – ביתו היה מלא כתבים נדירים מהמאה ה־18 וה־19, אלבומי בולים וציורים מרשימים
כאשר עלו הנאצים לשלטון, חייו של מרטין החלו להשתנות בהדרגה. תחילה נאסר עליו לייצג לקוחות בבית משפט, והותר לו לשמש רק כ”יועץ” ובהמשך – גם זה נאסר עליו. לקראת סוף 1938 שללו ממנו כל רשיון מקצועי. רכושו הוחרם, אוספיו האישיים נלקחו, ודירתו נמכרה בכפייה

עורך הדין היהודי אריך דסאואר שותפו וחברו הטוב של מרטין – השניים עבדו במשך שנים רבות יחד במשרד עורכי הדין הגדול והמכובד ביותר בבאד קנשטאט, שטיפל ברבע עד שליש מהתיקים שהוגשו לבית המשפט האזורי בשטוטגרט
בשנת 1941 גירש הגסטפו את כל המשפחות היהודיות מבתיהן. מרטין, כמו רבים אחרים, נאלץ לעבור לדיור כפוי. בינואר 1942 כתב

“דסאואר מצא לי חדר קטן בעליית גג בבית קרובי משפחתו, שאליו אעבור. הסידור הזה, כמובן, אינו אידיאלי. כעת אני מנצל כל דקה פנויה כדי להתכונן לחיסול משק הבית. אני צריך לזרוק חפצים יקרים שהזכירו לי ימים עברו – תמונות, מכתבים... אבל אין דרך אחרת”

החיים הפכו למחניקים. הדירה הייתה צפופה, מלאה בדיירים שונים – מבוגרים, ילדים וחולים. למרות כל זאת, מרטין ניסה להחזיק באיזשהו סדר יום – ואפילו לנסות לעזור לטפל בעניינים משפטיים שוטפים, כמו מכירת נכסים של יהודים שגורשו

ניסיונות הצלה שנכשלו
מרטין רוטשילד ומשפחתו נותרו מושרשים עמוק בקרקע הגרמנית. אחרי שעזרו ושילמו הרבה כסף לעזור לשאר המשפחה להינצל מהנאצים
תחילה לא שקלו להגר בעצמם וקיוו שזה מצב זמני. כשכבר ביקשו ויזה לארה״ב – היה זה מאוחר מדי. אפילו ויזת הגירה לקובה, שהתקבלה, לא הצליחה להצילם בזמן. המצב הפוליטי סגר כל פתח הצלה
בינואר 1942 כתב לאחיינו וולטר בארה"ב

הסיכוי לראות את יקיריי שוב? שואף לאפס. מכאן, אני עצמי כבר לא אנסה לחצות את הים. אני מפחד שזה יהיה מאוחר מידי, אני מצרף את תמונת הדרכון שלי – לא נותר לי מה לעשות בה

הגירוש לטרזיינשט
ב־13 באוגוסט 1942 הועברו מרטין, אחותו בבט ואחיהם מקס לבית אבות בכפייה בטירה נטושה . ב־22 באוגוסט גורשו לגטו טרזיינשטט
:מרטין, שהיה אז בן 65, הצליח לשלוח גלויות מוצפנות לקרוביו. באחת מהן כתב
כעת אנו ממתינים יש לנו בית קפה שמחכה לפתיחה – ביטוי סמוי, שנועד לרמוז על התרמית שעמדה מאחורי מצג השווא של בית האבות והגטו. הוא הצליח גם לרמוז שבגטו קיבלו עדכונים על נפילת סטלינגרד (הנחשב לקרב האכזרי והמדמם ביותר במלחמת העולם השנייה – דבר יוצא דופן)
בגטו – בין רעב, קור, מחלות ועבודת כפייה – מרטין, שלקח על עצמו אחריות גדולה לדאוג למשפחתו -ניסה לשדר חוזק. אך גופו לא עמד בכך. מרטין רוטשילד נפטר מרעב ותשישות בגטו טרזיינשטט לאחר כ10 חודשים ב־8 ביולי 1943, בגיל 66
מקס רוטשילד אחיו, שכבר היה בן למעלה מ 70 נפטר שבועיים בלבד לאחר ההגעה למחנה ההשמדה, אחותו, בבט מרכס, שרדה אחריו קצת יותר מחודש

מרטין אומנם לא היה גיבור דרמטי או לוחם במחתרת. הוא היה אדם ערכי, צנוע ואכפתי שראה בחוק ובצדק כשליחות. אדם שהקדיש את חייו למשפחה, לקהילה, ולמוסר הפנימי שהנחה אותו
נקודות למחשבה
האם זה גורל מצער משותף- שגם בימינו, יש כל כך הרבה סיפורים של ”לוחמי צדק” אמיתיים שדווקא הם אלו שסיימו את חייהם בצורה טרגית
קל ליפול לנקמות וטינה- איזה אופי חזק ולב טהור יש למי שעדיין נשאר ערכי ומוסרי מול רוע נוראי ואי צדק
? מרטין מילא תפקיד חשוב אצל אחיו, אחותו וילדיה ומה עם שאר משפחת רוטשילד
עליהם נדבר בשבוע הבא
שבת שלום

Uncle Martin

ניסיונות הצלה שנכשלו

הגירוש לטרזיינשט

LINDAUER