MAIN CHARACTER ENERGY
בבט, האחות ה-7 לבית משפחת רוטשילד
התחתנה בראשון במאי 1885 עם אדוארד מרכס המבוגר ממנה ב -9 שנים אחרי 4 ילדים משותפים בבט התאלמה מבעלה האהוב בגיל 38 בלבד- היא גידלה לבדה את ילדיה יוליוס, לאופולד, אלפרד וגרטה. בנוסף, היא גם ניהלה ביד רמה את המפעל המשפחתי
בבט הייתה נערצת על ידי אחיה, ילדיה ונכדיה. ככל שגדלו, ילדיה הפכו מגוננים כלפיה ועשו הכל על מנת להקל עליה ולהסב לה גאווה. הייתה לה השפעה גדולה עליהם - היא רצתה את הכלות הכי טובות וראויות עבור בניה היקרים
בבט ואדוארד מרכס עם בניהם לאופולד ויוליוס. 1898
בבט הייתה אישה חזקה, ערכית ומסורה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, זכתה לקבל את עיטור שרלוטנקרוץ, על שתרמה תרומות ייחודיות ורבות למאמץ המלחמתי דרך המפעל המשפחתי. סך התרומות שתרמה החברה בין השנים 1914–1918 הגיע ל-127,243 מארק – סכום שחרג בהרבה ממה שהיה נהוג אצל חברות בסדר גודל דומה
מדובר בסכום עתק במונחי התקופה – כ-2 עד 3 מיליון אירו בערכים של היום – שמעיד על עוצמתה הכלכלית, המחויבות והתרומה חסרת התקדים של המשפחה למאמץ הלאומי בגרמניה של מלחמת העולם הראשונה
מעבר לסכום הגבוה שבבט תרמה, היא נתנה את הדבר הכי יקר לה- בניה היקרים. ששמחו להתנדב בלחימה
הבן הבכור, לאופולד- הצטיין במהלך מלחמת העולם הראשונה וקיבל את דרג צלב הברזל השני, את מדליית ההצטיינות של וירטמברג ואת צלב הכבוד של לוחמי החזית
הבן השני, יוליוס- נלחם בחזית כחייל גרמני עד שנפל בשבי הצרפתי ולא חזר הביתה עד 1919 לאחר בריחתו. לאחר מכן הוא קיבל על עצמו את ניהול החברה יחד עם אחיו הבכור יוליוס
הבן השלישי, אלפרד- הפך לשופט מחוזי לאחר המלחמה
Charlottenkreuz 1916
לאופולד מרכס- 1917
אלפרד ויוליוס- מלחמת העולם הראשונה
עם עליית הנאצים לשלטון, החלה מדיניות שהדירה, בודדה חברתית וניצלה כלכלית את היהודים באופן שיטתי - מדיניות זו כללה איסור על מילוי משרות ציבוריות ומקצועות מסוימים וכללה אפליה נרחבת בציבור
משנת 1935 הכריזו באופן רשמי על יהודים בגרמניה כאזרחים סוג ב': הם כבר לא היו אזרחים גרמנים, אלא רק נתינים יהודים
ב-3 בדצמבר, יום שהוכרז כ"יום הסולידריות של העם הגרמני", למרות שתרמו לעם ונלחמו בחזית, נאסר על בבט ובניה לצאת מהבית בין השעות 12:00 ל-20:00 – כמו כל היהודים
בבט ואחיה מרטין ומקס רוטשילד שנותרו בקאנשטאט הם היו חייבים לענוד טלאי צהוב ומשנת 1941 הורשו לקנות מצרכים רק בחנות אחת בשטוטגרט, מה שאומר הליכה של שעתיים ברגל עבור בבט שכבר הייתה בת -70 ,משום שלא הורשתה להשתמש ברכבת הטראם או אפילו באופניים
מדיניות האפליה של המשטר הנאצי כלפי היהודים החריפה עם השנים: בבט נאלצה למסור את כל תכשיטיה וכלי הכסף, רישיונות הנהיגה ורישום הרכב של המשפחה בוטלו נכסים, דרכונים וחשבונות בנק הוחרמו
בשלב מסוים, היא אף נאלצה להשתתף בסרט תעמולה של הנאצים שנועד "להציג" את מצבן הטוב של המשפחות היהודיות. הצילום נתן את התמונה האחרונה של בבט, שכבר סבלה מקושי רב, פחד והשפלה
עד הרגע האחרון של חייה רואים כמה בבט הייתה חזקה, אסופה, נאמנה ועשתה הכל למען משפחתה- אחיה, ילדיה ונכדיה
,בבט (שיושבת באמצע) עם גרטה מאחוריה והנכדים- אפרים, יהושוע ששם ידיים על סופי, וולטר על הידיים של אימו (?) ומייקל התינוק
לאחר שדאגה להגירה וביטחון ילדיה ונכדיה
ב-1942 נשלחה בבט ל"טירת הזקנים היהודים" בדלמנזינגן, תחנת ביניים לפני שנשלחה לגטו טרזיינשטאט עם שני אחיה – שם נספתה באוקטובר של אותה שנה
:במכתב מרגש שכתבה לפני שגורשה, שיתפה את בני משפחתה בכאב
!יקיריי
רציתי לכתוב לכם לפני עזיבתי את המקום הזה ולשתף אתכם על המעבר המתוכנן לדֶלמֶנְזִינגֶן
אף אחד מהאנשים שנמצאים שם לא הכיר את השני קודם – פשוט שיבצו אותנו יחד
.אנחנו יודעים מעט מאוד. הכול לא ברור
אבל אולי עדיף שכך, אם לפחות תהיה לנו שם איזושהי תעסוקה
אחרי ההלם הראשוני, אספתי את עצמי
-קשה, כמובן, לעזוב את הסביבה המוכרת, את הבית
אנחנו גרים בדירה הזאת כבר למעלה מ־45 שנה
אבל פשוט חייבים להשלים עם זה
אני רק מקווה שעוד אשמע מכם
ואני מאחלת לכם שתישארו בריאים
ושתעברו את כל זה בשלום
.אנחנו, משפחת רוטשילד, ספגנו את הפגיעה הקשה ביותר
תמסרו דרישת שלום לכל החברים
את מה שאני משאירה אצל השלטונות
ארזו בארגזים, אם תוכלו קחו את זהאני מחבקת אתכם חזק
ושולחת ברכות חמות
,שלכם
בבט
בבט מרכס- הדמות המרכזית יושבת באמצע בשחור
בבט הייתה הלב הפועם של המשפחה - "העץ שסביבו התנהלו חיי המשפחה ושם הם מצאו את מרכזם". ביתה תמיד היה פתוח לחגוג, להתאבל, או פשוט להיות יחד, מקום שסימל קרבה, תמיכה ומשפחתיות
יום הולדתה ה-1 בדצמבר- נותר יום מיוחד עבור ילדיה במשך שנים רבות, גם לאחר מותה כשהתפזרו למדינות שונות, הם תזכרו אחד את השני בטלפון, ובמקרים בהם המרחק אפשר אף נפגשו לציין את היום יחד
סיפור חייה של בבט הוא תזכורת כואבת אך מעוררת השראה - איך אדם יכול לחיות חיי תרומה, התנדבות ואחריות, ועדיין להירמס באכזריות ולהירדף כעבור שנים ספורות בידי אותה מדינה בדיוק
דווקא בזכות עוצמתה, נאמנותה, והחום שנטעה בלב המשפחה אנו בוחרים לזכור את האור, את החוזק, ואת האהבה שהיא השאירה אחריה למרות הסבל הרב- היא עמדה בעוצמה, שמרה על משפחתה מאוחדת, ונתנה השראה בדוגמה האישית שלה ונדיבותה – רוחה מלווה אותנו עד היום
